כבר כמה ימים שהמצב כאן תקוע. גוליית, לוחם עצום מהעיר גת, יוצא שוב ושוב קדימה וקורא תיגר ואף אחד לא נענה. החיילים עומדים מהצד, חלקם שומרים מרחק, אחרים פשוט לא מתקרבים בכלל.
ואז מגיע דוד. לא חלק מהכוח הלוחם, לא מישהו שמצופה ממנו לשנות את המצב. הוא מביט קדימה, כאילו הסיטואציה לא משפיעה עליו באותה צורה ופשוט מתחיל להתקדם.
הפער בשטח
קשה להתעלם מההבדל. מצד אחד דמות גדולה ומאיימת שמכתיבה את הקצב, ומצד שני נער שנראה קטן בהרבה אבל לא מהסס.
תחזית הכתב
אם מסתכלים רק על הנתונים, אין כאן שאל היתרון של גוליית ברור. אבל התחושה בשטח פחות חד משמעית. יש משהו בהתנהלות של דוד שגורם לאנשים לעצור ולהסתכל שוב.
בשלב הזה קשה לדעת איך זה ייגמר, הכל יכול לשהשתנות.